ספרים רבותי, ספרים

לאינדיאנים טקס עתיק, בו לוקחים ילדים זכרים לפני הגיעם לגיל 6, בשעת דמדומים, כאשר השמש שוקעת, מניחים אותם על מעין מזבח עץ עם 4 רגליים, פותחים את ספר הטקסים, וממלמלים לחש עתיק שמגן עליהם מפני השדים הנוראיים. הטקס הזה עבר הרבה גלגולים בתרבויות שונות, והוא מופיע גם בתרבות הישראלית בתור סיפור לפני השינה.

עכשיו אל תבינו אותי לא נכון אני מאוד אוהב לבלות זמן עם הצאצאים, בכל זאת הם סוחבים את הגנים שלי לכל מקום, אבל יש כמה סיפורים שאני פשוט לא מוכן בשום פנים ואופן לקרוא!! עכשיו, הילדים יודעים לא לבקש את הסיפורים האלו, הרבה. למשל לאורי יש ספר שהוא מאוד אוהב, משהו על  אבירים, שהוא כל כך אוהב שקראנו אותו יותר ממליון פעם, ואני לא מגזים. אולי קצת מגזים. אבל המון. מה שכן, ראינו את הסרט סיפורו של אביר, אז עכשיו אחרי כל פסקא שהספר מספר על מעללי האבירים, אנחנו מוסיפים ביחד "כמו בסרט" שהופך את החוויה לנסבלת איכשהו. יש כמה ספרים שאני לא מוכן לקרוא להם בשום פנים ואופן, למשל, כי אני לא אוהב את הנרטיב כמו ב"הפיל שרצה להיות הכי" שמלמד את הילדים שאין להם מה לנסות להיות שונים או משהו בכיוון, לכו עם העדר. או הקוף שלוף ובלוף (למרות הציורים הנחמדים), שמציע אלימות כפתרון בעיות. יש סיפורים שאני לא אוהב כי הסופר ניסה לכתוב בחרוזים אבל התעייף באמצע וחשב שאף אחד לא ישים לב, או למשל הסיפור על הדביבון שמנסה למחזר, שהסופר לא הבין את כל העניין של משל ונמשל.

מצד שני יש כמה ספרים שאני יכול לקראו עוד אלף פעם בלי שימאס לי, בגלל שהם מביאים משהו אחר לשולחן. למשל "לקוף יש בעיה" שהפרפר (הגיבור האמיתי בסיפור) מנסה לעזור לקוף למצוא את אמא שלו. הקוף יוצא מנקודת הנחה שההורים תמיד דומים לילדים שלהם, והספר המדהים הזה מראה לנו שאולי יש עוד נקודת הסתכלות שלא חשבנו עליה כי אנחנו קבורים בדוגמות שלנו. או למשל "מעשה בשלושה אגוזים". הספר הזה מסביר לילדים איך עובד כסף. מדובר על שלושה אגוזים, שבפני עצמם לא שווים יותר מדי, אבל בגלל שכולם מסכימים שיש להם ערך כלשהו, יוצא שכל הדמויות בספר מקבלות משהו מסחר ב"כסף" הזה. יש עוד כמה וכמה ספרים שהם תענוג כי החרוזים בהם כיפיים ומצחיקים כמו "הדודה שלי מרחוב הנביאים", ו"גן גורים". ועוד כמה ספרים חיוביים ביותר כמו "האריה הרעמתן והג'ירפה גם" וגם "בארץ מפלצלצת".

אז לפני כמה זמן נקראתי לדגל לקרוא את הנסיך הקטן. כשהייתי ילד לא קראתי את הספר הזה, ובתור נער קראתי רק חלק, אז מאוד השתוקקתי להקרוא (להקריא ולקרוא, הפעם זה לא טעות כתיב) אותו. תקשיבו זה היה תענוג! בסוף כל פרק התחננתי לילדים "רק עוד פרק אחד, באמת, אתם עוד לא עייפים". אם לא קראתם אני לא הולך לספיילר לכם אותו, אבל בגדול מסופר על חייזר מפלנטה אחרת שנראה כמו ילד, ובא לכדור הארץ ופוגש טייס. הוא משתף אותו בסיפורי מסעותיו ביקום שכוללים שעבוד ע"י שושנה, ניקוי באובבים ומפגשיו עם דמויות אחרות בחלל שהם בעיקר מטאפורות והומור ציני על חיי המבוגרים. הסיפור הוא ארוך יחסית לסיפור ילדים, ובנתיים קראנו אותו רק פעמיים, אבל הוא בהחלט נכנס לקטגריה של עשרת הספרים האהובים עלי. בגלל זה כל כך שמחתי לגלות שעשו משחק קופסא בתמא של הנסיך הקטן

הנסיך הקטן

המשחק (2-4 שחקנים גילאי 8+) מהיוצר (אנטואן באוזה) של עוד כמה משחקי קופסא אני אוהב במיוחד. במשחק השחקנים מניחים אריחים שיוצרים כוכב (פלנטה). בכוכב יכולים להיות שושנות, כבשים בצבעים שונים, פיל ונחש. יכולים להיות בו פנסי רחוב, שקיעות, הרי געש וגם עצי באובב נוראים. בנוסף יש אריחים של דמויות מהסיפור: השיכור, המלך, האסטרונום וכו'. בכל תור השחקן המתחיל שולף מהקופה אריחים כמספר השחקנים, הוא בוחר אריח לעצמו ומעביר את שאר האריחים לשחקן אחר (מי שהוא רוצה), השחקן הבא

צייר לי כבשה

בוחר אריח מאלו שנשארו ומעביר את זה הלאה עד שכל השחקנים לקחו אריח. מי שקיבל אריח אחרון הוא הראשון בסיבוב הבא. ככה כל תור בונים את הפלנטה או בוחרים דמויות. בסוף המשחק כל שחקן הרכיב פלנטה ובחר ארבעה דמויות. הדמויות קובעות כמה נקודות יקבל על בסיס מה שיש לשחקן בפלנטה שלו. למשל המלך נותן 14 נקודות אם לשחקן יש שושנה אחת על הפלנטה, אבל רק 7 אם יש לו שני שושנות (כי השושנה קנאית והיא רוצה להיות לבד). למשל הצייד נותן נקודות על כל סוג חיה שיש על הפלנטה. האסטרונום נותן נקודות על כל שקיעה (ויכולים להיות הרבה). מדליק הפנסים נותן נקודות על כל פנס ועוד. עצי הבאובב הם סכנה – הם הורסים את הפלנטה. אחד או שניים זה לא נורא, אבל אם מקבלים שלושה באובבים צריך להפוך את שלושת האריחים עליהם הם מופיעים, ולא מנקדים עליהם. כמו כן למי שיש הכי הרבה הרי געש בסוף המשחק מוריד נקודה על כל הר געש. מי שמנצח הוא כרגיל מי שיש לו הכי הרבה נקודות.
תור לדוגמא: גיא אורי וארבל משחקים. גיא שלף 3 אריחים אחד עם עץ באובב נחש ופנס, אחד עם הר געש ופנס ואריח עם שקיעה בלבד. לגיא יש את הצייד מקודם, שיתן לו נקודות על האריח הראשון (בגלל הנחש) אבל הוא חושש מהבאובב. כרגע אין לו באובבים נוספים, וכזכור רק 3 באובבים הורסים את הפלנטה. בכל זאת הוא משחק בטוח ולוקח את האריח עם השקיעה, בתקווה שיוכל לשלוף את האסטרונום בעתיד שיתן לו נקודות על השקיעה. לאורי וארבל יש שני באובבים כבר. כרגע אוי מוביל וגיא מעביר את האריחים לארבל, שבוחרת את האריח עם ההר געש והפנס ומעבירה את האריח האחרון לאורי שצריך להפוך את שלושת אריחי הבאובב שלו. עכשיו אורי מתחיל והוא שולף 3 אריחים.

כאמור אני אוהב את התמה של המשחק, היוצר ניסה להכניס כמה שיותר אלמנטים מהספר לאומנות על האריחים ולניקוד (למשל ששתי שושנות נותנות פחות נקודות). המשחק מהיר – 30 דקות ואפשר לשחק אותו עם משפחה וילדים. יש גם וריאנט לשני שחקנים בו בחירת האריחים היא טיפה שונה, אבל הרעיון זהה. בדרך כלל במשחקים מהסוג הזה רוב השחקנים מתאגדים נגד המוביל. אבל בגלל המנגנון  שהניקוד מהדמויות, והוא נקבע תוך כדי המשחק קשה לדעת מי באמת מוביל. מצד שני העניין עם הבאובבים שגורמים לך לאבד אריחים יכול להיות מתסכל עם הקטנים יותר.

אתם גם אוהבים את הנסיך הקטן? יש ספרי שאתם אוהבים להקרוא? ספרו לי בהערות.

גילוי נאות: אין לי קשר לגורדי.