מה לקחת לקמפינג ?

לפני שבועיים יצאנו לטיול +קמפינג בפארק הירדן. חוקי הפיזיקה הבסיסיים לא מאפשרים לנו לצאת לפני 11:00 בבוקר מהבית, אז ניצלנו את הזמן להיתארגנויות. אוהל – צ'ק, לול –צ'ק, ערכת קפה-צ'ק, מזרנים –חסר אחד, לא נורא אבא ישן על הרצפה-צ'ק, שמיכות-אמצע אוגוסט ממש לא צריך-צ'ק. אוכל… לקחנו לשקד גרברים, עצרנו בדרך בקצביה בזרזיר לקנות קציצות ופרגיות (רמז מתרים), ויצאנו עם בגאז' מלא. זו פעם שניה שאנחנו עושים קמפינג בפארק הזה, פעם ראשונה הקמנו את האוהל ליד בריכות השכשוך. טעות נוראית!! לקחת את כל הציוד הלוך וחזור זו חוויה בסדר גודל של לנשק סברס. הפעם מצאנו פינה נחמדה בצל, לא רחוקה מהנחל, והכי חשוב קרובה לחניה. למרות כל ההתארגנויות, כשמגיעים פתאום מגלים שאפילו אם לקחת את כל הבית הגעת בלי כלום. לדוגמא- פנסים הבאת, אבל מה עם סוללות? לחם יש אבל ממרחים? כלים לאוכל יש, אבל סקוטצ'? למרבה המזל משחקים הבאנו.

בפארק יש כמה מסלולי טיול קצרים עד קצרים מאוד, חלקם עוברים במים רדודים. מרכז הפארק הוא בריכות שכשוך בגובה של עד חצי מטר, עם שתי מערות קטנות וכמה מיני-מפלים מסביב. רחצנו השפרצנו נרטבנו וטיילנו. אולי בגלל החום, אולי בגלל היום, אבל האתר היה ריק כמעט לחלוטין. היו מספר קטן של משפחות במשך היום, ולקראת הערב נשארו בודדות בלבד.
חזרנו לאוהל לארוחת ערב, המנגל הודלק הגחלים לחשו, הילדים פצחו בעבודות יצירה וישבנו לאכול. ההפתעה הלא נעימה הראשונה היתה שגילינו שהקציצות מקולקלות. לאחר כבוד ובשמחה רבה שמו קיבל את כולם ואנחנו התנחמנו באורז ופרגיות.

אחרי האוכל יצאנו לטיול עששיות. זהו בעצם סיור בפארק עם מדריך לאור עששיות. כן כן, ממש עששיות, כמו של פעם. בסיור טווינו גומא, פגשנו את השיקמה הצפונית בעולם, צפינו בכוכבי השמיים ומצאנו את כוכב הצפון, שמענו ונתקלנו בעדר פרות שכמעט רמסו את שמו, כשניסה להניס פר ממרומי ה10 קילו המפחידים שלו. גם עברנו  ליד האוהל שלנו שמוקם בנקודה לאורך המסלול (רמז מתרים שני).

עייפים אך מרוצים חזרנו לאוהל מוכנים להתחיל הרדמות, הרי מאוד קשה לקטנטנים להירדם מחוץ לבית, במקום שהם לא רגילים אליו. אחרי שתי דקות על השעון הם כבר ישנו, דקה נוספת וישנו גם אנו. בשלוש בבוקר התעוררנו. היה קור כלבים!!! למזלנו עפרי, לקחה כמה שמיכות והתכרבלנו צמודים אחד לשני (גם בגלל שלא היה לי מזרן).
בסביבות 4 בבוקר התחלנו לשמוע קולות צעקות מרחוק. אנחנו רגילים למואזין בערך בשעה הזו, אבל זה נשמע משהו אחר. הצעקות התגברו והתקרבו בהתחלה לאט לאט ואח"כ מהר יותר ויותר עד שהגיעו ממש אלינו. סקרנים לדעת מה זה היה? המשיכו לקרוא

מה לוקחים לקמפינג?

בשטח זו בעיה לקחת משחקי קופסא. קודם כל זה תופס הרבה מקום, ומצד שני חבל לאבד רכיבים במשחק (למצוא קוביה מינאטורית לאור פנס זה לא תענוג גדול). אז אנחנו הולכים על משחקים עם קלפים בלבד. התת ג'אנר הזה הוא עולם ומלואו בעצמו, ויש אינספור משחקי קלפים, החל מטאקי הישן והאהוב, ושלל משחקי שפיר אחרים, דרך משחקים של קלפים "רגילים" כמו וויסט או יניב, ומשחקי זריזות כמו ספיד.

דאבל!

דאבל! או ספוט איט (90 שקל בסטימצקי) הוא משחק מהירות תגובה. הרעיון הוא שבכל זמן לשחקן יש שני קלפים עם ציורים קטנים עליהם. בין שני הקלפים יש בדיוק ציור אחד משותף. מי שמוצא את המשותף ראשון זוכה בקלף וקלף חדש נפתח. על הבסיס הזה הרכיבו 5 משחקים שלכולם אותו רעיון כללי. למשל משחק אחד שלכל שחקן יש קלף, ועוד קלף מרכזי באמצע, ומי שמוצא ראשון את התמונה המשותפת בין הקלף שלו לקלף המרכזי זוכה בקלף. משחקון נוסף שלכל אחד יש קלף וצריך למצוא את המשותף עם הקלפים של השחקנים האחרים. המשחק קטן וקל לנשיאה ובא בקופסת פח ששומרת על הקלפים. מתאים לכל גיל – אורי וארבל משחקים את זה ביניהם. המשחק מהיר ודינמי וכיפי ביותר. צריך להכריז על התמונה שמצאת משותף, אבל לא תמיד יש לזה שם (מישהו אמר שיום?) אז יש צעקות של תיאורי הציורים כמו אלזה (ציור של פתית שלג), עיגולים (ציור של בול פגיעה) שד בשרשרת (ציור של שד עם שרשרת)

סושי

משחק נוסף שאנחנו מאוד מאוד מאוד אוהבים הוא sushi go סושי גו של חברת gamewrite (שהוציאה גם את חלומות הפופולרי). סושי גו או בשמו הקצר סושי, מומלץ ביותר לכאלו שאוהבים סושי וכאלו שלא מיועד ל2-5 שחקנים אבל תכלס אפשר גם יותר לגילאי 6+ אבל תכלס אפשר גם פחות. בסושי אתה במסעדת סושי מנסה לאכול את הקומבינציה המוצלחת ביותר. למעשה זהו משחק עם מנגנון של גיוס קלפים, אומר שבכל תור השחקן בוחר קלף מהיד שלו לשחק, ואת כל שאר הקלפים הוא מעביר לשחקן הבא. ככה שהיד משתנה בכל סיבוב. מחלקים בערך 8 קלפים (תלי בכמות השחקנים) וכל אחד ישחק בסיבוב כמספר הקלפים. בסוף סיבוב סופרים את הנקודות. אחרי שלושה סיבובים, למי שיש הכי הרבה נקודות מנצח. יש שמונה סוגי קלפים: ניגירי – שנותן ניקוד קבוע, 1 לניגירי ביצה, 2 לניגירי סלמון ל3 לניגירי סקוויד. טמפורה- נותן 5 נקודות אם הורדת זוג, כלומר אחד לא שווה, אבל אם השגת 2 זה שווה 5 נקודות. סשימי – זה כמו טמפורה אבל עם 3 סשימי ושווה 10 נקודות. דמפלינגס – שווים יותר ככל שיש לך יותר. וואסבי – לא שווה בפני עצמו, אבל עם שמים עליו ניגירי הוא משלש את הערך של הניגירי. גלילי מאקי – למי שיש הכי הרבה בסוף סיבוב מקבל 6 נקודות ומקום שני 3. במהלך הסיבובים ניתן לשמור בצד פודינג. מי שצבר הכי הרבה פודינג בשלושת הסיבובים מקבל בונוס, ומי שצבר הכי מעט מוריד ניקוד. יש גם קלף צ'ופסטיקס שהוא קצת יותר מסובך. החוקים סופר פשוטים, כל הניקוד מופיע על הקלפים עצמם ולא צריך לזכור כלום. משחק קצר זריז ובדרך כלל אנחנו פשוט עושים כמה סיבובים בלי ניקוד, ובלי פודינג. האיורים חמודים מאוד.

אדום עולה

משחק אחרון שאני רוצה להמליץ עליו הוא red7. קניתי אותו לא מזמן, אבל זה היה אהבה ממבט ראשון. המשחק הוא יחודי מאוד במשחקיות שלו, ולא דומה לדברים אחרים. עד  4שחקנים , קצר- לוקח בסביבות 10 דקות לסיבוב. בחבילה יש 7 סדרות מספרים בשבעה צבעים שונים (צבעי הקשת), בכל סדרה המספרים 1-7, סכ"כ (7*7) 49 קלפים. לכל שחקן יש את פלטת הצבעים שלו, ויש את הבד קנווס המשותף שקובע את תנאי הניצחון. בתחילת המשחק השחקן עם המספר הגבוהה ביותר מוביל (בחוקים זה נקרא מנצח win ), אם יש תיקו שובר השובר שיוויון זה הצבע, לפי המיקום על הקשת- אדום הכי גבוהה, סגול הכי נמוך (לא צריך לזכור את זה בעל פה יש קלפי עזר לשחקן). בכל תור שחקן יכול לשחק קלף לפלטה שלו כדי להוביל, או לשחק קלף לקנווס כדי לשנות את תנאי הניצחון, או גם לפלטה וגם לקנווס. בסוף התור שלו שחקן חייב להוביל עם החוק הנוכחי או שהוא יוצא מהמשחק. מי שנשאר אחרון במשחק מנצח.
דוגמא- גיא אורי וארבל משחקים, לכל אחד יש קלף בפלטה שלו, לגיא 2 ירוק , לארבל 5 כחול ולאורי 6 סגול. כרגע אורי מוביל. גיא משחק 7 צהוב לפלטה, וכרגע גיא מוביל. תור ארבל והיא משחקת 7 אדום לפלטה. מאחר ואדום יותר גבוהה, ארבל מובילה. תור אורי והוא משחק לקנווס קלף שמשנה את החוקים שמוביל הוא מי שיש לו הכי הרבה קלפים זוגיים. רק לאורי (6) ולגיא (2 ו 7) יש זוגיים, אבל מאחר ו6 גבוהה מ2 הוא מוביל. לגיא אין מה לשים כדי להוביל או כדי לשנות את החוקים כדי להוביל והוא בחוץ.

אז מה היו הצעקות? מסתבר שבדיוק באותו היום שבט נוער של אינדיאנים עשה כחלק מהא"ש לילה שלו טיול בנחל. כשאני אומר טיול אני מתכוון לריצה, תוך כדי צעקות, במטרה להפחיד את השועלים. ובכן השועלים נבהלו, גם עפרי ואני. הילדים? אפילו לא פקחו עין. כששאלנו את ארבל בבוקר אם היא שמעה את הילדים, היא הביטה עלינו בחשדנות: "איזה ילדים? היו כאן ילדים? למה הם לא שיחקו איתנו?"

אחרי הלילה עמוס ההפתעות היינו דיי עייפים. ארוחת בוקר וחזרנו לבריכות השכשוך עד הצהריים שהתקפלנו ונסענו למסעדה מצויינת בדרום הכינרת "צל תמר".
אחרי שבוע עשינו שוב קמפינג, הפעם במקום אחר לגמרי. רוצים לשמוע על זה? המשך בקרוב…

גם לכם היה מקרה מצחיק בקמפינג? רוצים לספר לנו מה אתם לוקחים איתכם? שתפו אותנו בתגובות.

גילוי נאות: לכותב אין קשר לפארק הירדן, מסעדת צל תמר או לחיים שפיר.